דם טבורי - לשמר או לא לשמר?

אוקיי, אז קיבלתם טלפון מחברת שמירת דם טבורי. או שראיתם פרסומת. או שההורים לחצו עליכם עם "איך אתם לא שומרים?! זה ביטוח חיים לילד!". בואו נשים את הרגשות בצד ונדבר על העובדות.

מה זה בכלל דם טבורי?

דם טבורי הוא הדם שנשאר בחבל הטבור ובשליה אחרי הלידה. הדם הזה מכיל תאי גזע - תאים "צעירים" שיכולים להתפתח לסוגים שונים של תאים בגוף. הרעיון מאחורי שמירת דם טבורי הוא שאם חלילה הילד (או בן משפחה תואם) יחלה במחלה מסוימת, אפשר יהיה להשתמש בתאי הגזע האלה לטיפול.

נשמע מדהים, נכון? בואו נצלול לפרטים.

המספרים שהחברות לא ממהרות לספר

• עלות: בסביבות 6,000 שקל לאיסוף + דמי אחסון שנתיים (בערך 500-700 שקל בשנה). על פני 18 שנה, אנחנו מדברים על 15,000-18,000 שקל סה"כ. כסף שאולי עדיף להפנות לדברים אחרים - ראו ההכנות המשפטיות והפיננסיות שכדאי לעשות לפני הלידה.
• הסיכוי להשתמש בדם: לפי הנתונים, הסיכוי שתשתמשו בדם הטבורי השמור עומד על בערך 1 ל-2,700 (ויש מחקרים שמצביעים על סיכוי נמוך אף יותר).
• מספר השימושים הרפואיים המאושרים: נכון להיום, יש פחות מ-100 מצבים רפואיים שבהם דם טבורי נמצא יעיל, ורובם הגדול הם סוגים מסוימים של סרטני דם ומחלות מערכת החיסון.

מה המדע אומר?

בואו נהיה כנים: המדע מאחורי שמירת דם טבורי הוא אמיתי ולגיטימי. תאי גזע מדם טבורי כן משמשים בטיפולים רפואיים, בעיקר בהשתלות מח עצם. אבל - וזה "אבל" גדול - רוב השימושים האלה מתבצעים עם דם טבורי מבנקים ציבוריים, לא פרטיים.

למה? כי הרבה מהמחלות שדם טבורי יכול לעזור בהן הן גנטיות. ואם למחלה יש מקור גנטי, תאי הגזע של הילד עצמו נושאים את אותה בעיה גנטית - ואז הם חסרי תועלת לטיפול. במקרים כאלה צריך דם תורם מאדם אחר.

חברי קהילה עם רקע בביולוגיה ומדעי החיים חלקו איתנו את הנקודה הזו, והיא משמעותית: ההבטחה השיווקית של "ביטוח ביולוגי" מתעלמת מהעובדה שברוב התרחישים הרלוונטיים, הדם של הילד עצמו לא יהיה הפתרון.

מה עם העתיד? "הרי המדע מתקדם"

זו הטענה הכי נפוצה בעד שמירה: "אולי עכשיו אין הרבה שימושים, אבל בעוד 20 שנה? מי יודע!" וזו טענה לגיטימית. המדע כן מתקדם, ומחקר תאי גזע הוא תחום חם.

מצד שני:

אין שום ערובה שתאי גזע שנשמרו 20 שנה יהיו רלוונטיים לטכנולוגיות של העתיד. יכול להיות שבעוד 20 שנה נדע ליצור תאי גזע מתאי עור רגילים (חלק מזה כבר קורה היום עם טכנולוגיית iPSC). במקרה כזה, הדם הטבורי יהיה מיותר לחלוטין.

החלופה: Delayed Cord Clamping (חיתוך חבל טבור מושהה)

הנה משהו שכן נתמך על ידי מחקר רחב ומוצק: חיתוך מאוחר של חבל הטבור. במקום לחתוך את חבל הטבור מיד, ממתינים 1-3 דקות (או עד שהחבל מפסיק לפעום).

היתרונות המוכחים:

• מעבר דם נוסף לתינוק: התינוק מקבל 30-40% יותר נפח דם, שזה כמות משמעותית.
• מאגרי ברזל גבוהים יותר: הברזל הנוסף מלווה את התינוק במשך 6 חודשים ויותר, ומפחית סיכון לאנמיה.
• תמיכה במעבר מהשליה לנשימה עצמאית: המעבר הפיזיולוגי חלק יותר.
• בפגים: היתרונות עוד יותר משמעותיים - ירידה בצורך בעירויי דם, פחות דלקות, יציבות טובה יותר.

ארגון הבריאות העולמי (WHO), ה-American College of Obstetricians and Gynecologists, ורוב גופי הבריאות המובילים בעולם ממליצים על חיתוך מושהה כברירת מחדל. חשוב לדעת:

אי אפשר גם לשמר דם טבורי וגם לעשות חיתוך מושהה. זה או זה. ברגע שהדם עבר לתינוק, אין מספיק דם בחבל כדי לשמר.

אז מה ההמלצה?

אנחנו לא רופאים ולא מדענים (טוב, חלקנו כן), אבל הנה מה שרוב ההורים בקהילה שלנו בחרו: חיתוך חבל טבור מושהה, בלי שמירת דם טבורי.

הסיבות:

• היתרונות של חיתוך מושהה מוכחים ומיידיים - הילד מרוויח עכשיו, לא אולי בעוד 20 שנה.


• הסיכוי להשתמש בדם שמור נמוך מאוד - ובמקרים שכן צריך, לרוב צריך דם מתורם אחר.


• 6,000+ שקל זה כסף - שאפשר להשקיע בדברים אחרים לילד (או לחסוך לו לעתיד).

אם בכל זאת רוצים לשמר:

יש אפשרות לתרום לבנק דם טבורי ציבורי בחינם. הדם יהיה זמין למי שצריך, כולל אולי לילד שלכם. זו אופציה שמשלבת תרומה לקהילה עם ביטחון מסוים.

ואם המשפחה לוחצת?

כן, זה קורה. הורים ומשפחה שלוחצים על שמירת דם טבורי עושים את זה מאהבה ודאגה. אפשר לשתף איתם את המידע הזה, אבל בסוף ההחלטה היא שלכם ושל בת/בן הזוג. אם הסבים מוכנים לממן את זה ואתם רוצים שקט נפשי - זו גם אופציה לגיטימית. אין תשובה "נכונה" אחת.

---

טיפ מהשטח

אם החלטתם על חיתוך מושהה, תוודאו שזה כתוב בתוכנית הלידה שלכם ושדיברתם על זה עם הרופא/ה או המיילדת מראש. זו רק אחת מכמה החלטות משפטיות ומשפחתיות שכדאי לסגור לפני הלידה. ברגעי הלידה עצמה, הכל קורה מהר, ואם לא סיכמתם את זה מראש - זה עלול להישכח. תזכרו: אתם הסנגורים של התינוק שלכם מהרגע הראשון.