הילד לא אוכל - מה עושים?

בואו נרגע רגע

הילד שלכם, שעד לפני חודש אכל הכל - בטטה, ברוקולי, דג, עדשים - פתאום מסרב לאכול כל דבר שהוא לא פסטה לבנה, לחם, או במבה. אתם מכינים ארוחה מאוזנת ומושלמת, שמים את הצלחת, והוא מסתכל עליה כאילו שמתם לפניו צפרדע חיה.

ברוכים הבאים לגיל שנה וחצי.

למה זה קורה?

סביב גיל 18 חודשים (לפעמים קצת לפני, לפעמים אחרי), קורים כמה דברים בו-זמנית:

• קצב הגדילה מאט - תינוקות גדלים בקצב מטורף בשנה הראשונה. אחרי שנה, הגדילה מאטה, ואיתה גם התיאבון. הילד פשוט צריך פחות אוכל.

• עצמאות (Neophobia) - זה שלב התפתחותי נורמלי. הילד מתחיל לפתח "דעות" על מה הוא רוצה ומה לא. מבחינה אבולוציונית, זה מנגנון הגנה - ילד שמתחיל ללכת ולחקור לבד צריך להיזהר ממה הוא שם בפה.

• שליטה - הילד מגלה שיש לו כוח. הוא יכול להגיד "לא." ואוכל הוא אחד התחומים שבהם הוא שולט באופן מוחלט - אתם לא יכולים לכפות עליו לאכול.

החדשות הטובות:

זה שלב. זה עובר. רוב הילדים מרחיבים חזרה את התפריט שלהם, בזמנם.

מה לא לעשות (חשוב יותר ממה כן)

1. לא לכפות

"עוד ביס אחד." "תגמור את הצלחת." "אתה לא יורד מהשולחן עד שתאכל." אלה המשפטים שיוצרים בעיות אכילה אמיתיות. כפיית אכילה לא גורמת לילד לאהוב אוכל - היא גורמת לו לשנוא את חוויית האכילה.

2. לא לשחד

"אם תאכל ברוקולי תקבל שוקולד." מה שהילד לומד מזה: ברוקולי זה דבר רע שצריך לסבול כדי לקבל את הדבר הטוב (שוקולד). מזל טוב - הפכתם ירקות לעונש.

3. לא להשתמש ברגשות כמניפולציה

"סבתא עצובה שאתה לא אוכל." "הקציצה עצובה." "אמא התאמצה לבשל." הילד צריך לאכול כי הוא רעב, לא מתוך רגשות אשמה. אוכל הוא לא זירת רגשות.

4. לא להציע חלופות בלי סוף

"לא רוצה אורז? אולי פסטה? אולי לחם? אולי נקניקיה?" ככה הילד לומד שאם הוא מסרב - יגישו לו דברים אחרים עד שימצאו מה שהוא רוצה. אתם לא מסעדה עם תפריט.

מה כן לעשות

1. שמרו על מרווחי ארוחות

3 ארוחות + 2 חטיפים מתוכננים ביום, עם מרווחים של 2-3 שעות. זהו. בין הארוחות - מים בלבד. לא חטיף קטן פה, לא ביסלי שם, לא שתיה מתוקה. ילד שנושנש כל היום לעולם לא יגיע רעב לארוחה.

2. כשהוא אומר "סיימתי" - תורידו אותו

הילד דוחף את הצלחת? מסתובב בכיסא? אומר "לא רוצה"? תורידו אותו מהכיסא. בלי דרמה, בלי עוד חמש דקות, בלי "תנסה עוד ביס." הארוחה הבאה תהיה בעוד כמה שעות, ועד אז - מים. הוא ישרוד. הוא לא ירעב באמת.

3. תנו את מה שהמשפחה אוכלת

אל תכינו ארוחה נפרדת לילד. שימו על השולחן את מה שכולם אוכלים, כולל לפחות דבר אחד שאתם יודעים שהוא אוהב (לחם, למשל). הוא יכול לבחור מה מהשולחן לאכול. האחריות שלכם היא מה יש על השולחן ומתי. האחריות שלו היא האם ואיך לאכול. זו חלוקת האחריות של אלין סאטר (Ellyn Satter), ושווה להכיר.

4. אכילה חברתית

הנה סוד שכל גננת יודעת: ילדים אוכלים יותר טוב כשהם אוכלים עם ילדים אחרים. זה "אפקט הגן." הילד שלכם שמסרב לאכול גזר בבית - אוכל שלושה גזרים בגן כי כולם סביבו אוכלים.

תנצלו את זה:

• ארוחות משפחתיות ליד השולחן (לא מול מסך)
• הזמינו חברים עם ילדים לארוחה
• תאכלו ביחד ותראו לו שאתם נהנים

5. חשיפה חוזרת בלי לחץ

מחקרים מראים שילד צריך להיחשף למזון 10-15 פעמים לפני שהוא מוכן לאכול אותו. חשיפה זה לא "לאכול." זה יכול להיות:

• לראות את המזון על השולחן
• לגעת בו
• להריח אותו
• לשים אותו בפה ולירוק
• ואחרי 15 פעמים - אולי לאכול ביס

אז אל תוותרו - תמשיכו לשים ירקות בצלחת גם אם הוא לא נוגע. רק אל תכריחו.

מצבים מיוחדים

"הוא אוכל רק תוך כדי הליכה/בטיול"

יש ילדים שלא אוכלים בכיסא אוכל אבל נוגסים בלחם תוך כדי הליכה בפארק. זה מעצבן? כן. אבל אם זה שלב - תלכו עם זה. עדיף שיאכל בהליכה מאשר לא יאכל בכלל. עם הזמן, תביאו אותו חזרה לשולחן.

"הוא אוכל רק דברים לבנים"

פסטה, לחם, אורז, גבינה. הרבה ילדים עוברים שלב כזה. זה נורמלי. תמשיכו להציע דברים אחרים בלי לחץ, ותוודאו שהדברים "הלבנים" הם מגוונים ככל האפשר (פסטה עם סוגי רטבים שונים, לחמים שונים, גבינות שונות).

"הוא אוכל מעולה בגן ולא בבית"

קלאסי. כי בגן יש אכילה חברתית, יש שגרה, ואין הורה מודאג שרוחף מעליו. תנסו ליישם את אותם עקרונות בבית: שגרה, אכילה ביחד, פחות לחץ.

מתי כן לדאוג?

• הילד יורד במשקל באופן עקבי
• הוא מסרב גם לשתות
• הוא אוכל פחות מ-5 מזונות שונים ורק מצטמצם
• יש סימנים פיזיים של חוסר תזונה (חיוורון, עייפות קיצונית)
• הוא מעל גיל 3 והבררנות לא משתפרת בכלל

במקרים האלה - פנו לרופא ילדים ושקלו להתייעץ עם דיאטנית ילדים או מרפאה בעיסוק המתמחה בהאכלה. כדאי גם להכיר את המחלות הנפוצות אצל ילדים, כי לפעמים סירוב לאכול קשור למחלה.

אל תשכחו: פרספקטיבה

ילד שאוכל רק פסטה ובמבה הוא לא ילד עם בעיה. הוא ילד בשלב. רוב הילדים מרחיבים את התפריט שלהם עם הזמן. התפקיד שלכם הוא לשמור על חוויית אכילה חיובית, להציע מגוון, ולא להילחם. הקרב על האוכל הוא קרב שאי אפשר לנצח בכוח - אפשר לנצח רק בסבלנות.

טיפ מהשטח

תעשו "צלחת טעימות" - צלחת מחולקת (או מאפין טין) עם הרבה דברים שונים בכמויות קטנטנות. חמש-שש "טעימות" של דברים שונים, כולל דבר אחד שהוא בטוח אוהב. ילדים אוהבים מגוון ויזואלי ואוהבים לבחור. אם יש לכם אפשרות - תנו לילד לעזור בהכנת האוכל. גם ילד בן שנתיים יכול לקרוע עלי חסה, למרוח חמאה, או לשים דברים בקערה. ילדים שמכינים את האוכל נוטים יותר לאכול אותו. פסיכולוגיה בסיסית - מה שלי, אני אוכל.