חלוקת משימות וניהול בית

העומס המנטלי - או: למה היא עצבנית גם כשעשית הכל

בואו נתחיל עם המושג הכי חשוב שתלמדו בשיעור הזה: עומס מנטלי (Mental Load). זה לא רק מה שעושים - זה מי חושב על מה שצריך לעשות.

דוגמה: היא אומרת "אפשר לקנות חיתולים?" ואתם אומרים "בטח!" והולכים וקונים. מעולה, נכון? לא בדיוק. כי מי זכר שנגמרים חיתולים? מי עקב אחרי המלאי? מי ידע איזה מידה צריך עכשיו? מי הוא ה"מנהל פרויקט" של החיתולים ומי הוא ה"מבצע"?

זה העומס המנטלי. ורוב הזמן, באופן לא מודע, הוא נופל על אחד מההורים - ולרוב, על האמא. לא בגלל שאתם רעים או עצלנים. בגלל שזה מה שקורה כברירת מחדל, ואף אחד לא מדבר על זה. אם עוד לא קראתם את השיעור על השינוי הפסיכולוגי שקורה אחרי לידה - כדאי, כי שם אנחנו מסבירים למה כל כך קשה לדבר על הדברים האלה בתקופה הזו.

מלכודת "ההורה הדיפולטי"

הכירו את ההורה הדיפולטי - ה-Default Parent. זה ההורה ש:

• הגן מתקשר אליו כשהילד חולה


• הוא זה שיודע מה במקרר ומה חסר


• הוא זה שזוכר את התור לטיפת חלב


• הוא זה שהילד פונה אליו ראשון כשמשהו כואב


• הוא זה שמכין את התיק לצהרון בראש

אם ההורה הדיפולטי תמיד אותו אחד - יש בעיה. לא בגלל שזה "לא פייר" (למרות שגם), אלא בגלל שזה שוחק. ההורה הדיפולטי לא יכול באמת לנוח גם כשהוא "חופשי", כי הראש שלו תמיד על הילד.

האמת הקשה: הרבה אבות חושבים שהם "עוזרים" - אבל "לעזור" זה לא שותפות. אתם לא עוזרים לה לגדל את הילד שלכם. אתם מגדלים אותו ביחד. יש הבדל.

אז איך מחלקים נכון?

1. תעשו רשימה (רצינו, רשימה)

שבו ביחד ותכתבו את כל המשימות. לא רק "שטיפת כלים" ו"כביסה". גם את:

• לזכור מתי התור הבא לרופא


• לעקוב אחרי מלאי חיתולים, מגבונים, חלב


• לדאוג לאוכל לבית


• לזכור לשלם לגן


• להזמין בייביסיטר לפני שיוצאים


• לסדר בגדים לפי גילאים כשהתינוק גדל


• לזכור מתי השעון הביולוגי של התינוק (מתי עייף, מתי רעב)


• לנקות ולעקם בקבוקים/משאבה (ואגב, ראו את השיעור על תפקיד האבא בהאכלה - הרבה מהדברים האלה יכולים להיות בבעלות שלכם)


• לדאוג לביטוחים, קופת חולים, תורים

כשהרשימה מולכם, אתם פתאום מבינים כמה דברים באמת צריך לנהל.

2. חלקו לפי חוזקות, לא לפי "מגדר"

אם הוא מבשל יותר טוב - הוא אחראי על אוכל. אם היא יותר מסודרת - היא מנהלת רשימות. זה לא משנה מי עושה מה, מה שמשנה הוא שכל אחד אחראי על תחום שלם - לא רק על הביצוע, גם על החשיבה.

המילה המפתח כאן היא בעלות. כשאתה "בעלים" של תחום, אתה לא מחכה שיגידו לך. אתה יודע שנגמרים חיתולים, אתה קונה. אתה יודע שיש תור ביום שלישי, אתה מסדר את היום בהתאם.

3. אל תספרו נקודות

הרגע שמתחילים לספור מי עשה יותר - הפסדתם. "אני קמתי בלילה שלוש פעמים!" "ואני בישלתי, ניקיתי וכיבסתי!" - זה מרוץ שאף אחד לא מנצח בו. במקום לספור, תדברו. "אני מרגיש שאני שוחק, אני צריך שינוי." זה יותר פרודוקטיבי מ"אני עושה יותר ממך."

4. תכירו בתרומה של השני

דבר קטן שעושה דבר ענק: תגידו תודה. לא כי מישהו עשה לכם טובה, אלא כי לשמוע "ראיתי שסידרת את כל הכביסה, תודה" זה משנה את כל האווירה. אנחנו נוטים לראות מה לא עשו ולא לשים לב למה שכן. תשנו את הזווית.

תקשורת שעובדת

כמה כללים שלמדנו בדרך הקשה:

דברו ב"אני" ולא ב"אתה".

"אני מרגיש שאני עושה יותר מדי" עובד טוב יותר מ"אתה לא עושה כלום."

אל תעלו דברים ברגע הלחוץ.

כשהתינוק בוכה, שניכם עייפים והשעה 2 בלילה - זה לא הזמן לדבר על חלוקת משימות. (אגב, אם הלילות שלכם קשים במיוחד, שווה לבנות תחנת לילה מסודרת - זה מקל על שניכם.) חכו ליום שאחרי, כשהתינוק ישן ואתם עם קפה ביד.

תהיו ספציפיים.

"אני צריכה יותר עזרה" - לא ברור. "אתה יכול לקחת אחריות על האמבטיה כל ערב?" - ברור.

תשחררו שליטה.

ולרוב זה מכוון לאמהות, אבל גם לאבות: אם השותף/ה עושה משימה אחרת ממה שהייתם עושים - זה בסדר. הוא קיפל את הבגדים אחרת? הם מקופלים. היא הלבישה את התינוק בשילוב צבעים מוזר? התינוק לבוש. שחררו. מיקרו-ניהול הורס את הרצון של הצד השני לעשות.

זמן לבד - לא מותרות, הכרח

כל הורה חייב זמן לבד. לא "חצי שעה בשירותים עם הטלפון" - זמן אמיתי. לצאת לריצה, לפגוש חבר, לשבת בבית קפה שעה. זה לא אנוכיות. זה תחזוקה. הורה שלא נטען לא יכול לתת.

סדרו את זה לסירוגין. יום שני ערב - הוא יוצא. יום רביעי ערב - היא יוצאת. או איזה סידור שעובד לכם. העיקר שזה קבוע ולא "כשיוצא."

טיפ מהשטח

תורידו אפליקציה משותפת לניהול משימות. לא צריך משהו מיוחד - רשימה משותפת ב-Google Keep, או אפליקציה כמו OurHome שמאפשרת לחלק משימות בית. הקטע המרכזי הוא שהרשימה נגישה לשניכם, כך שאף אחד לא יכול להגיד "לא ידעתי שצריך." ברגע שהדברים כתובים ומחולקים, יש פחות מקום ל"שכחתי" ויותר מקום ל"עשיתי." וכן - תעדכנו את הרשימה ביחד כל שבוע. חמש דקות. זה חוסך שעות של ריבים.